פרדס רמונים · פרק כ׳, ס״ח

והנה הוא מיוחס אל הנצח וההוד ואולם נמצא השם הזה מצטרף אל שם יהו"ה ואל שם אלדים כגון ידו"ד צבאות אלדים צבאות. ופירשו בו כי הנצח נקרא ידו"ד צבאות, והטעם כי הנצח הוא ענף הרחמים. וההוד נקרא אלדים צבאות, והטעם כי ההוד הוא ענף הדין. ונקראו צבאות מטעם כי צבאות עליונים ותחתונים נמשכים ונשפעים משם. כ"פ כל המפרשים. וקשה טובא, כי כמו שהוד מטעם שהוא ענף הגבורה נקרא אלדים צבאות על שם הגבורה שנקרא כן, היה ראוי שנצח מטעם שהוא ענף החסד יקרא א"ל צבאות. ואין לומר לפי שאינו רחמים גמורים כמו החסד אין ראוי לקרותו א"ל, אמנם נקרא ידו"ד כי הוא בינוני כמו הקו האמצעי. זו אינה תשובה, כי ג"כ הו"ד אינו דין גמור ונקרא אלדים על צד השאלה, כן הנצח היה ראוי שיקרא א"ל על צד השאלה. ואין להמלט ולומר כי א"ל לעולם רחמים גמורים, משא"כ בשם אלדים כי לפעמים המלכות נקרא בשם אלדים וכן הבינה נקרא בשם אלדים. מב' טעמים א' שכבר נאמר (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום ופשוטו שיש לו זעם קצת. ב' שהרי מלאך הגבורה גבריאל והוא שר האש כנודע, ועכ"ז נקבע בשמו שם א"ל. וא"כ נחזור לשאלתנו כי היה ראוי שיקרא נצח א"ל צבאות. ואין להשיב שנקרא יהו"ה צבאות מטעם שהוא שני לת"ת. כי זה ו' לאצילות, וזה ז' כנודע. ומטעם זה קנה לו שם הת"ת. שהרי הת"ת והנצח מפסיקין בין הוד לגבורה. ועכ"ז נקרא בשם אלדים בשם הגבורה ולא נקרא בשם יהו"ה שהוא תפארת שהוא קרוב לו יותר מאלדים שהוא בגבורה כי זה ב' וזה ג'.