ועם כל זה לא נתן למוט רגלי, ה' בעוזרי ואני אראה בשונאי, מאן דאחמי לן בעילאי (אריא וטביא דבי עילאי) יחמי לן בתתאי אודה לה' כי טוב כי גבר עלינו חסדו הפליא חסדו לי בעיר מצור והחייני וקיימני, בחסדיו הגדולים ורחמיו המרובים לכלל זקנה הביאני, בו בטח לבי גם עד זקנה ושיבה אל יעזבני, ולא תבייש זקנותי את ילדותי, ולא אכלם מאבותי, ואהיה אני וצאצאי ממצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
מטפחת ספרים · פרק א׳, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מטפחת ספרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.