מטפחת ספרים · פרק א׳, ל״ב

אחרי כל זאת קם עלי שוטה כסיל ובער (ממשפחת הנערי"ם אב נער בן נער) בני נבל גם בני בלי שם ירוק ככרת"י כל חוטא ואשם פיהו יפער, בספר הקדוש הנפלא ונחמד בעיני כל רואיו ספר שמוש גדול, וכלי זיין עצם להלחם בו עם אויבי ה', מצא בו פגם שלא כיוונתי יפה [הערה ידעו ישראל אין צור כאלהינו, צייר גדול המציא לי סממנים בדוקים, סימנים ממוחים מרוקים להסיר הנזקים בטוח אני פריי יותן בעתו ועלהו לא יבול וגו' עלהו לתרופה, להתיר פה אלמים, אפילו שיחת ת"ח צריכה למוד, וכסיל לא יבין את זאת, אטו בשופטני עסקינן, דעת שוטים אינה כלום, איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת לזה מזה, עיין ספר השמוש, ולא תוהו אמרו חכמים. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומגלים לו רזי תורה וידוע שכל עסקי בה לשמה, לשם גירוסין, גרסה נפשי לתאבה, בתורה דבקה נפשי לאהבה, אין חפץ לה' בכסילים, ולא יבינו כל רשעים רק המשכילים ע"כ הערה.] לצייר דמות צלם הטמא, נחש צפעוני בעל שלשה ראשים, למען ירחק ממנו כל אוהב נפשו ויזהר מנשיכתו, כסבור השוטה שיהא צורת בת קצב ערל, שבקי בה מאד, על כן גדל ויעשיר, דבוקה בו ככלב ומלפפתו עד יום מותו, לכן העז איש רשע בפניו ישונא דומה לכלב, חשב כלבתא, שלו העמדתי בספר, ושוטה אחד עושה שוטים רבים, במשמרה שניה כלבים צועקים, שן חורקים, עד לשונותיהם בפיהם יהיו נמקים,ידעתי גואלי חי בחנני כזהב תצא, נצרפתי בצירוף אחר צירוף לא בעשרה כי במאה נסיונות ויותר נתנסיתי, לא נסוג אחור לבי מימי, יהי כרשע אויבי וכעול מתקוממי, ה' העד הנאמן יודע לבבי הנאמן עמו הבוחן שרעפי, אם דבק מום בכפי, וכלבי כן פי, אמיתי בלי דופי, משרת יראי ה' החרדים על דברו, עבד לנוצרי בריתו ועדותיו, וחפץ להצדיק בריותיו, חבר לכל הולך ישר, דן כל אדם לכף זכות אם אפשר, עם חסיד יתחסד, עם עקש יתפתל וישם רגלו בסד, ואף אם עוזבי תורה יהללו רשע, לא יאמר לרשע צדיק אתה, הלא בפניו יענה כחשו, ושלם אותו בראשו, וככה יהיו כל הבוטחים בו ההולכים אחרי התוהו, כי שקר נסכיהם ויהיו כמוהו, כי לא אל חפץ רשע, ולא תהיה אחרית לרע, חלילה לאל מרשע, ידעתי כי צדק משפטיך ואמונה עניתני, ותהי זאת נחמתי ואסלדה בחילה, כי לא כחדתי אמרי קדוש, לא נתפסתי על דברים בטלים (עליך ה' נשאתי חרפה שברה לבי ואנושה, בחסדך בטחתי לעולם אל אבושה, ה' לעזרתי חושה)