בין שתי כתות אלה כנסת ישראל יושבת שכולה מבניה, וגלמודה מבוניה, והתורה הקדושה חוגרת שק היתה כאלמנה, ויחשבוה לזונה כי כסתה פניה, מהבלתי ראוים אליה, ויבואו עליה שלא כדרכה כבוא אל אשות הזמה וסוטות, והצריכוה בדיקה כולה ככלה שעיניה טרוטות, נדמתה בעיניהם לשפחה נחרפת לעבדי התופת, אם כן מה לי עוד לעצבי"ם ויגונים, להתערב עם שונים, וכבר רבת שבעה לה נפשי הלעג השאננים הבוז לגאיונים, שתיתי מציתי כוס קובעת, מתת הקובעים אותי הייתי כשכור וכגבר עברו יין חמת תנינים מפני רשעים זו שדוני אכלוני ויכלוני מאנו הדעת,
מטפחת ספרים · פרק א׳, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מטפחת ספרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.