מטפחת ספרים · פרק א׳, כ״ז

וכבר בימים קדמונים אמרו חכמים ראשונים אין אמת בארץ, וכן בפי' רז"ל, ליכא קושטא בעלמא, אף כי הכי השתא דאמסור עלמא בידא דטפשאי, אזלי בתר איפכא, קושטא לא קאי וקאי שיקרא, יציבא בארעא לא ובשמי שמיא כעור"ה, כמשל, הדיוט האומר האמת אין לו בית דירה, והרבה מרירות סבלתי בעבורה, כמעט נפשי קצה בחייה מפני רודפי שקר שהוא מיתתי, והאמת היא חיותי, לכן עד זקנה ושיבה לא אעזבנה, ויעבור עלי מה בתומתי החזקתי לא ארפנה, עד אגוע לא אסיר תומתי, כי לא ידעתי אכנה, והנה ידעתי גם ידעתי שאין לי לבטוח בחכמתי כי נבונותי, ולא בזרוע רבים שעמי הן אני לבדי נשארתי, פסו אמונים מבני אדם, והארץ חנפה תחת יושביה, מאת נביאי ש"ץ יצאה חנופה לכל האר"ש, כשלה ברחוב אמת ונכוחה לא תוכל לבוא, ונתקיים בי ממש מ"ש איוב תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי, גם עוילים מאסו בי, אוכל לחמי הגדיל עלי עקב, שותי מימי נפשם בחלה בי,