מגיד מישרים · פרק מ״ג, ח׳

אור ליום שבת ח"י לאלול חזק ואמץ וגו' ה' עמך וגו' רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ואל תרפה מלהרהר בתורתי אפילו רגע. והלא אתמול בההו' פורתא דאוליפתון תקנתון להן הזדהרו טובא כי התרפית ביום צרה סר כחך. והא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק אמאי בספרי קדמאי לא איכתיבת פרשת בכורים ואי הוה בעי למהדר ולמתני ליה אח"כ בהאי ספרא כיון דאקרי משנה תורה שפיר. אבל דלא למכתב לה בספרי קדמאי אמאי. ותו אמאי איחר מלמכתב פרשת בכורים עד הכא הוה ליה למכתב ביה בפ' ראה מקמי פ' מעשרות. ותו אמאי לא אתחייבו בכורים עד אחר שעברו ז' שכבשו וז' שחלקו נהי דעד ז' שכבשו לא אתחייבו אבל ז' שחלקו אמאי. ותו האי דקאמר הגדתי היום וגו' אמאי אצטריך למהוי עם הבאת הבכורים בלא בכורים הוה מצי לאודויי קמי קב"ה. ותו אמאי אומר ארמי אובד אבי ולא שרי מאברהם דהוא רישא דאומה. ותו אמאי סמך לפ' בכורים פ' כי תכלה לעשר. ותו אמאי בתרי שתי קדמאי הוה מעשר שני ובשתא תליתאה הוה מעשר עני. ותו אמאי סמיך להאי פ' דמלטטיא. ותו אמאי הוו י"א ארורים ולא י"ב כמנין שבטייא ואע"ג דאמוי רבנן משום דראובן לאו כדאי הוא. ותו אמאי פרט הני פקודין טפי מאחרנין ליסמוך על ארור אשר לא יקים דכליל כל פקודי אורייתא. ותו אמאי האריך בכל כך קללות כיון דהאי ספרא רמיז בה"א בתראה הוה ליה לחייסא על בנאה. ותו אמאי חתם בקללה ולא בברכה ולא בנחמה ומאי דאמר שמעון קדישי היינו לומר דאינון גופייהו יזדבינון לעבדים ולא יהא מאן דיזבון יתהון מדחילו דיהא להון מישראל הא אף ע"ג דבשום זמנא הוה או יהא כההוא גוונא מ"מ כיון דלא הוה הכי בכלהו זימני ליכא לאתיישבא ביה: