מגיד מישרים · פרק מ״ג, י׳

והכי הוי סילוקא דצדיק מעלמא ומשום הכי פקיד קב"ה לא תתגודדו וגו' דאנהו דפלחי טעוות' הוו מתגודדי' על מתיהון משום פגימו דמטי לסטר מסאבא דיליהון. במיתת ההוא מיתה דיליהון. אבל דישראל לאו הכי אלא כי היכי דכי מתיליד רביא חדין כולי עלמ' בגין דאתי שפע ברכה לעלמא במיתי נפשא חדתא לעלמא. הכי נמי בסליקו דצדיקייא נפקין כמה משריין קדישין לקדמותיה ובהכי מתקדשי עלמין כולהו ומתוסף בהו רוח קודשא והיינו רזא דרבי כד נח נפשיה דעליוני' מבקשים את רבי ותחתוני' מבקשים את רבי ואע"ג דעליונים ניחא לון דצדיקי דיהון בהאי עלמא ומולפי עלייהו זכו קמי קב"ה היינו מקמי דמטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא אבל כד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא אינון מהדרין דיסתלק מעלמא כי היכי דיסתלקו אינהו בסליקו עלאה משל למה"ד למלך שמסר בריה לפרגודא דכל עבדי מלכא דיכלין למילף זכו על ההוא ברא דמלכא אינון מסתלקין בסלוקא עלאה קמי מלכא וכד מטי זימנא לאסתלק' מההוא דוכתא ולסלקא לדרגא דמלכותא כל מאי דיכלין למעבד דיסתלק לעילא עבדין דבסליקו דיליה דמלכותא מסתלקין אינון בסליקו עלאה טובא והכא נמי כל זמנא דצדיקא איהו בעלמ' עילאי כולהו מולפי עליה זכותא דיתקיים בעלמא כי היכי דיעביד עובדין טבין דע"י כך מסתלקי אנהו ונתעלו וכד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא עילאי מהדרי ובעו דיסלק מעלמא כי היכי דיסתלקו אינהו בסלקותא עלאה טובא יתיר דכד מסתלק' צדיקיי' מעלמא כמה משריין דקדושא נפקין לקדמותיה ובהכי מתפתחין כמה מבועי שפעא וברכה ומתברכין עלמין כולהו. ושפחתו של ר' היינו גופא דיליה דאיהו מלבוש' דנפש' דהוה זכיך ובריר וכשזקף י' אצבעותיו וגו' ואמר לא נהגתי אפילו באצבע קטנה וכו' דהיינו כ"י דאיהו קטנ' וכל הנאין וכסופין בה תליין וכיון דאמר דלא אתהני בה ממילא משמע דלא אתהני כלל וכיון דחזא גופא דמטא זימנא לאסתלקא מעלמא הוה מהדר לאשתארא בעלמא קצת כדי לקיימ' שום מצוה בההיא שעתא ומ"ה אמר יהי רצון שיכופו תחתונים וכו' וכיון דחזא דהוה מצטער טובא ומגו צערא לא הוי יכיל למעבד שום מצוה אמר כיון דכן הוא יהי רצון שיכופו עליונים. הא קאמרן דבאהדרותא דנשמתא דצדיקא לאתרא מתוסף קדושה וברכה לעלמא והיינו טעמא דעגלה ערופא ודבכורים כדאמרן וטעמא דבתרי שתא קאמ' מעשר ב' ובג' מעשר עני היינו דב' שני קדמאי רמיזין לחסד וגבורה דאינון תרין וב' שני תניינ' רמיזן לנצח והוד דאינון נמי תרין ושתא ג' רמיזא בננסת ישראל דמקריא עני והאי מצוה רמיז' נמי בנפש רוח ונשמה דהא כ"י רמיז לה נפש ויסוד דאיהו בין נצח והוד רמיז לרוח ותפארת דאיהו בין חסד וגבורה רמיז לה נשמה והשת' דהאי ג' מצות עגלה ערופה ובכורים ומעשרות כל חדא רמיזא לנפש רוח נשמה הא אינון תשעה לקבל תשע תקיעות דר"ה דאינון שלש של ג' ג' לקבל עשר ספי' דעשיראה כלילא מט' ובתר דאשתלימו ואתכלילו בי' ספירן אתחזו לקבלא לווטיא אינון י"א לקבל כתרין דההוא סטרין דאינון י' וחד על גביהון לקבל ספירן דקדושה דגם את זה לעומת זה עשה האלהים ורזא דנקט הני פקודייא טפי מאוחרנין ליתבא האי אצטריך למנדע כל דרגי וכתרי דההוא סטרא ובתר הכי למנדע רזי דהני פקודייא ומניה תנדע אמאי אכתיבו הני פקודייא גבי לווטייא טפי מאחריני ועוד אתן את דודי לך. ובתר הכי אתחזו לווטיא יתהון במוסרא דמוסרא איהו שלימותא טפי מברכתא ואילו הוו בני נשא ידעין שלימותא דמוסר' הוו קריין ליה תדיר והוו חדאן ביה טפי ממאי דחדאן בברכתא ואע"ג דבכל פרט ופרט איכא תלי תלים של הלכות ועוד תדע קצת מניהון מ"מ כלילא דיליה איהו לאזהרא לישראל מלמיחב ואידך מוסרא והאי דמו למוסרא דאבא ואימא דאימא רחימא טובא לברא וכד לקי ליה לקי ליה ברחימו ואבא לא מגזם ליה כולי האי ולקי ליה בקשיו טפי. והכי מוסרא קמא הוי מאבא דהא ארבע' ספרי קדמאי רמיזו בספירן עילאין ולהכי קללות דבתורת כהנים הוו חמירין ותקיפין והני קללות דבמשנה תורה הוו מאימא דאיהי מלכות ולהכי הוו קללות דבה טובא בשיעור' וקלילין בתוקפא דלא הוו תקיפין כ"כ כמו קללות קדמאי. ומאי דכתב בהו והתמכרתם שם היינו בזמן שמד' דתעבדון גרמיכון כאילו אתם מזדבנין שם לעם אחר כעבדים ואמהן כי היכי דיחפון עליכון ואין קונה כלומר ההוא זבינו דיליכון לא יהא באורח מכר וקנין אלא דתחזון גרמיכון כאילו אתון מזדבנין ולא אתון מזדבנין. ובמאי דאמרית לווטייא הוו טבין טפי מברכאן דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס וגו' דהא איכא למידק מאי מוסר ומאי תוכחת ואמאי גבי מוסר נקט תמאס וגבי תוכחת נקט תקוץ ותו אמאי כי את אשר יאהב ה' יוכיח דמהדר לאל תקוץ בתוכחתו. ואמאי לא אהדר נמי למוסר ה' אל תמאס כי היכי דאהדר לאל תקוץ בתוכחתו: