והא קרא דכי תצא למלחמה וגומ' כי רמיז לכ"י דהיא מגיחא קרבא עם יצה"ר דילך דאלמלא סיועא דילה לא הוה יכילית בני נשא כנגד יצה"ר וכמ"ש ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו דכתיב צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו וא"ת א"כ ליח ליה אגרא דהא אי לאו סיועא דקב"ה הוה יצה"ר נצח ליה להכי אמר ולא ירשיענו בהשפטו אלא דקב"ה חשיב ליה לבר נש כאילו הוא בלחודוי עביד בלא סיוע דכ"י והשתא קאמר כי דהיינו כ"י למלחמה על אויביך ותפארת יסייע לה והיינו ונתנו ה' דהיינו תפארת. אלהיך בינה או פחד. אי נמי קאמר דבמדת רחמים יתנהג עמך למימסרא בידך והיינו ונתנו ה' וגו' ושבית שביו דיהא שבוי וכפוף תחתיך. וראית בשביה אשת יפת תואר כלומר דאוף בתר דנצחת ליה לא יתייאש מינך אלא יהדר לייפויי קמך מילין דהאי עלמא וכדאמ' בזוהרא קדישא דיצה"ר מתדמה כאשה יפה:
מגיד מישרים · פרק מ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.