מגיד מישרים · פרק ל״ט, א׳

פרשת עקב: בפרשתא דא והיה עקב כלומר דוהיה הוא שמא דהויה בהיפוך ואיהו מהופך למימר דוא"ו דהיינו תפארת יהא קריב לן ומשום הכי ו' ברישא מקמי ה"א ויו"ד מקמי ה"א ולמרמז דחכמה גניז וכליל בבינה ובינה איהי מתגליי' טפי מחכמ' ומשום הכי כתיב ה"א בתר יו"ד וקאמר עקב תשמעון כלומר עקב דאיהי כנסת ישראל תחברון יתה בהדי אתר דרמיז בשמיעא דאיהו בינה ותו תשמעון הוא לשון חיבור כד"א וישמע שאול וגו' וקאמר אי לעקב דאיהי כנסה ישראל תחברון עם כל המשפטים דהיינו י"ב גבולי אלכסון. ושמר היינו כ"י ברז' דזכור ושמור ה' אלהיך לך וגו' והא איכא למידק דקאמר ברוך תהיה וגו'. אמאי אצטריך למימר מכל העמים ותו מאי האי ברכה דבריך לא יהיה בך עקר ועקרה ורובא דעלמא ליתנהו עקר ועקרה ומאי רבותייהו וכן במה דאמר ובבהמתך. ותו במאי דאמר וברך פרי בטנך ושגר אלפיך למה אצטריך לחזור לברכם שנית ותו אמאי כתיב לא ישימם שנית ותו אמאי נקט לישנא דהסרה בוהסיר ה' ממך וגו' דמשמע דהוו ביה וצריך לאעדאה יתהון ואחריו כתיב לא ישימם בך דנראה דלא הוו ביה. ותו אמאי כתיב ונתנם בכל שנאיך ולא קאמר לישנא דשימה או דהסרה כדקאמר ברישא. ותו דכתיב אל תאמר בצדקתי וגו' דהא כיון דחד מתרי דהוו אמרי קושטא איהו דהא איהו נמי אמר כי ברשעת הגוים וגו' לא הל"ל וברשעת וגו'. ותו אמאי בפ' דברים קצר בחובא דעגלא והכא האריך טובא. ותו מאי ואתנפל וגו' דמשמע דמ' יים ראשונים הוו משום חובא והא ודאי לא הוו אלא לקבל הלוחות וא"כ אמאי קאמר כראשונה. ותו מאי האי דקאמר לחם לא אכלתי וגו' דמשמע דהוה מצטער על מכליא ומשתייא: