אבל רזא דמילתא היא דהאי נחש הנחשת הוא רזא דיצה"ר ומ"ה שוייה מרע"ה על נס והיה כל הנשוך והביט אליו וחי למרמז דמאן דלא יתהני מיצה"ר אלא כדי קיום הנפש בלבד דלהכי רמיז הבטה ביה דלא מתהני מיניה אלא בהבטה בעלמ' וחי כלו' כדי חיותו לבד ההו' דאקרי חי ומאי דאתהני טפי מכדי חיותו לא איהו חי אלא מת וכד אתא חזקיה וחז' דמסאבות' סגי' בעלמא מחמ' אחז דהוה קמיה ומחמ' מנש' דהוה עתיד למיתי בתריה ומשו' הכי כתת נחש הנחשת דרמיז לנחש הקדמוני כדי לאבאש' תוקפ' דידיה דוגמ' דמאי דעבדו אנשי כנסת הגדולה כד אסרו ליצה"ר דע"ז ודעריו' ומאי דאמור ומקום הניחו לו להתגד' בו לאו למימר' דטענו בני נשא בתריה לע"ז אלא דהו' להו לאס' ויהושפט לכתתי לאכחש' תוקפ' דיצה"ר אלא דמקום הניחו לו להתגד' בו הבאי' אחריה' ולהכי אזדהרו מיניה ובטלו יתיה וכופו יתיה תחתיכון ותהיו תמיד ערומים וערים לתחבולותיו ליזהר מהן:
מגיד מישרים · פרק ל״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.