אבל רזא דמילתא דהוו אמרי ישראל דלא יחרב הקב"ה בית מקדשא בגין דהוו פלחין ביה פולחנא תמן ואית לי' תמן בית קודש הקדשים והיכלא ועזרן, אמר להו הקב"ה השמים כסאי וכו' כלומר אין סוף קאמר שמים דאינון ג' עילאי כסאי והארץ דהיא בינה הדום רגלי אי נמי הוא מימר ג' עילאי השמים היינו ג' אבהן וארץ היינו תלת עדרי צאן אי נמי הוא מימר ג' אבהן שמים היינו תלת עדרי צאן וארץ היינו כנסת ישראל וכיון שכן מאי רבותיה דבית המקדש דבניתון לי דלא אחרב יתיה, וכפל ואמר ואיזה מקום מנוחתי חד לקבל בית קודש הקדשים וחד לקביל היכלא ועזרן אי נמי מקום מנוחתי רמז על שילה דאיקרי מנוחה, ותו אוכח יתהון על דהוה להו גאוה, ואמר עם כל רוממותא דאית לי ואל זה אביט אל עני ונכה רוח מפורש דאיהו לקבל רוחא, וחרד על דברי איהו לקבל נשמה:
מגיד מישרים · פרק כ״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.