דכל מי שבא וכו' עיין תומים דודאי כפי הנזכר בפנים בבא ראשונה א"צ לטעם הלזה דבלא"ה אם ירצה לגבות יבטל הקנין א"כ יתבע להמוכר שישלם לו דמי זבינה וכן הוא לקמן בסי' קי"א ע"ש אלא דנ"מ היכי דהתנה להדיא שאם יבא ב"ח וכתובה לגבות שיהיה המכר בטל והמעות מתנה ביד המוכר או שאח"כ נתן שטרות לבניו וא"כ על המעות אין לאשה קדימה ולכך נתן טעם להפקיע ערמה. ע"ש מ"ש בשם תשובת ח"י באחד שנתן שט"ח גמור לקרובו ואחר כך נשא אשה ובשעת גביה הוציא קרוב השט"ח קודם לכתובה ופסק הח"י דמ"מ אשה גובה כתובתה ואני כתבתי בתומים דלא נראים דבריו ע"ש באורך:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ט, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.