אע"ג שהיתה כוונתו להבריח עיין תומים דפי' מ"ש הרמ"א רק למתנה גמורה לא דידעינן דנתכוון למתנה דא"כ איך יתכן להברחה רק אם לא כיון בפי' לערמה שלא יהיה לא לזה ולא לזה אמרינן הואיל ונתכוון להבריח זוכה מקבל מתנה הא ידיענן ורגלים לדבר דנתכוון לערמה אין למקבל כלום ע"ש ואם הנכסים עדיין בחזקת הנותן דעת הב"ח דהוי אומדנא דמוכח דכיון לערמה והש"ך נסתפק ועיין בתומים דגם לדידי מספקא טובי אבל מ"מ אם נתכוון להברחה אין למקבל כלום כיון דהנותן הוא מוחזק יכול לומר קים ליה כהר"ם והרא"ש דס"ל דלעולם לא זכה מקבל:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ט, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.