החרש וכו' עיין תומים בענין אלם שהוא פקח גמור רק אין לו דיבור ונשא ונתן ונתחייב שבועה דאינו מועיל כשכותב בכת"י אני נשבע באלה שכדברי כך הוא ואיני חייב לפלוני כך אלא האחר אומר לו משביעך אני באלה ובשבועה שאם יש משל פלוני בידך שתתן לו או תכתוב בכת"י שאתה חייב לו והוא כותב שאין לו וזהו הוי שבועה לכ"ע. וע"ש בענין שבועה אם אלם התחייב עצמו באחר ע"ת כך וכך וקיבל זה התנאי על עצמו בשבועה דיש מקום להחמיר דחל שבועה אבל זולת התנאי רק סתם קיבל ע"ע בכתב שבועה אינו מועיל דלבטא בשפתים כתיב ובבריא שיש לו פה לדבר וכתב יש מקום להחמיר עיין שם:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ו, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.