וא' שבועת הפקדון דנשבע שאין לו פקדון חבירו בידו ועדים מעידים שהיה בידו פקדון חבירו ודוקא שלא ראהו בידו בשעת כפירה אבל אם ראהו בידו דל"ל אשמוטי קמשמט אפילו בכופר גרידה בלי שבועה פסול רק מיירי דלא ראהו וי"ל אשמוטי קמשמט ולכך בעינן דווקא שבועה סמ"ע וגם פקדון דנקט ל"ד ה"ה שכפר במלוה ונשבע לשקר ג"כ פסול וחשוד ושם לעולם שייך אשמוטי עד דמשתבע לשקרא ובזה אפילו היה הדבר משעה שנמסר לו הפקדון עד זמן שבועה זמן רב מ"מ ל"א אשתלי דרמיא עליו לזכור מה שיש בידו משל חבירו ואם כן ה"ה בנשבע לפרוע לחבירו לזמן ועבר הזמן ולא פרע דאין לו התנצלות דשכח דג"כ רמיא עליו לזכור כמו בפקדון של חבירו כיון דשבועה עליו ועיין תומים ריש ס"ק א':
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.