א' שבועת העדות שנשבע שאין יודע לו עדות ונתוודע דהיה יודע עדות כגון שהיו עדים אחרים ג"כ והיו קרובים למלוה אבל רחוקים לעדים הללו ואיירי באופן דלא היה נפסל עדות הרחוקים כדלעיל סימן ל"ו ואיירי בזמן קרוב למעשה עדות עד שלא יצויר בו שכחה אבל זולת זה אמרי' דלמא שכחו ואי דהם הודו דלא שכחו אין אדם נעשה חשוד ע"פ עצמו וע"ת בשורש הזה באריכו' בכל פרטיו ואופניו:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.