לפי שלא נתחייב זה שבועה וכו' כוונת דבריו בזה שגוף השבועה לא נתחייב מתורה רק מדרבנן הואיל ואין כאן טענת ודאי כמו שותפין ואריסין ולכך הוא רק מדרבנן וכן הוא ברמב"ם וי"ל מה אריא שהוא מדרבנן אפילו היא מהתורה מ"מ כיון שאין התובע טוען ברי איך יטול וכמ"ש הרמב"ם ומחבר ס"ח גבי שומר ותי' הסמ"ע דתרי טעמי נקט חדא שאין טוען ודאי ועוד הא הוא שבועה דרבנן ועדיין צריך טעם ל"ל תרי טעמים כל יתר כנטול ולכן נראה דלעיל גבי שומר פסק דאם טען בעה"ב בפני שלח יד נשבע ונוטל ואף דאין זה מעיקר ש"ש רק בג"ש מ"מ הואיל וגוף שבועה דאורייתא ומהדין היה שישבע תובע ויטול רק דא"א דטוען ספק ולכך אם טוען ברי אפילו על ג"ש נוטל משא"כ בשבועות הללו דהם דרבנן הואיל ואין טענת ודאי כלל אף דיש כאן ג"ש ובג"ש טוען ברי מכל מקום אין נשבע ונוטל דגוף השבועה אינו בגדר הזה שישבע ויטול וזה ברור ונכון בכוונתו ודוק:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ב, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.