דאין אדם מוחל ולדברי הרא"ש דסבירא ליה הודה ולא מוחל הל"ל דאין אדם מודה אלא די"ל פי' דל"ל משום מחילה הא אין אדם מוחל וע"כ הטעם משום הודאה וא"כ צריך להיות בזמן א' כ"כ הש"ך ולפמ"ש בתומי' דסופו של הודאה הוי מחילה א"כ בלא"ה א"ש דהיא היא:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ח, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.