אקבלם לעצמי וכו' אם א"ל בלשון דהוי כזכי כמש"ל סימן קכ"ה ס"ג באריכות צריך לומר דטוען תיכף כשהיה נותן לו לזכות למלוה אחר לא נתרציתי בלבי רק דעתי היה לזכות לעצמי ומה נ"מ אם אתה אמרת שאזכה לאחר כוונתי היה לזכות לעצמי ולא לזכות לאחרים. אבל אם מודה שבשעת קבלה היה דעתו כמ"ש המשלח רק אחר כך חוזר בו לא מהני דכבר זכה בו הנשלח לו. אבל אם לא אמר לו לשון דהוי זכי כגון צא ופרע לפלוני וכדומה כל כמה דלא נתנו להנשלח יכול לעכבם לעצמו בחובו ואין צריך שיהיה דעתו מתחלה לכך כ"כ הש"ך ועיין תומים ס"ק א' דהעליתי דווקא בא"ל שלא בפני עדים דאית לי' מגו דלהד"ם אבל במסרו בעדים וא"ל הולך דהוי כזכי תו אינו נאמן לומר לעצמי זכיתי כיון דל"ל מגו ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.