דין אמת לאמיתו פי' שדן דין אמת לפי הזמן פעם בד"ת ופעם חוץ לדין משום מגדר מילתא סמ"ע והתו' ומהרש"א בפ"ק דב"ב פירשו עדים מעידי' והדיין יודע דהעדים משקרים לא יאמר מה איכפת לי הריני דן עפ"י עדי' והקולר תלוי בצוארם דהרי זה דין אמת כי דן עפ"י התורה אבל אינו לאמיתו כי הוא יודע כי העדים משקרים ויש בגוף ענין עול ולכך הדיין הרוצ' לדון אמת לאמיתו צריך להסתלק עצמו מדין זה וישגיח תמיד שיהיה הדין אמת כפי התורה וג"כ בעצמותו אמת מבלי ערמה הנכרת לדיין:
אורים ותומים, אורים · סימן ח׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.