אורים ותומים, אורים · סימן ח׳, י׳

והשליח נאמן כשנים להעיד וכו' פי' כשיש עדי' אז מנגדין אותו אבל אם אין עדים אז אין השליח ב"ד לבד נאמן לנגדו כי אם לנדות אותו וטעמו כתב הסמ"ע כי ניגוד שולחין יד בגוף הבע"ד לשלוט בחבירו צריך שנים עדים וזהו דוחק ויותר מסתבר טעמו של הרב בעל כה"ג דבשלמא בנידוי יש לשליח ב"ד מגו דאילו רצה אמר שסירב לבוא לב"ד והיה חייב נידוי אף בזה נאמן אבל על ניגוד לית לי' מגו כלל ולכך אינו נאמן ומסתברי' דבריו. והקשה הב"ח הא בהך עובדא דר"י בפ' עשרה יוחסין דנגדיה מר להאי גברא והיה עפ"י מאמר שליח ב"ד ש"מ דאף לנגדו שליח ב"ד נאמן. ולק"מ דשם הא אמר לשליח מאן ר"י בר שוויסקאל וכו' והיה השליח ב"ד והטבח שני עדים. ומה שהקשה בתשובת מהרי"ט חלק י"ד סי' כ"ט דהא התם בהך עובדא דר"י לא ציער לשלוח' דרבנן לק"מ דכבר פירש"י הואיל ודיבר לפני שליח בזיון על משלחו והיה לשליח צער ששומע עלבון משלחו וצריך לשתוק ה"ל צער שלוח' דרבנן: