אורים ותומים, אורים · סימן ע״ז, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

א"צ לשלם פי' למלוה אבל אם שותף הלוה תובעו הנחתי כך ממון לשותפות יותר ממך כי לויתי מאחר והוא מודה פשיטא דצריך לשלם חלקו ואין בדין כשזה מניח בשותפות מאתים וזה מנה שיחלקו בשוה רק כל הפלפול כאן נגד המלוה והא דלא מוציא מדר"נ עיין תומים דמיירי דאית ליה נכסים לראשון רק המלוה רוצה לגבות משני דראשון גברא אלמא עוד י"ל דשותף הא' חייב בלא"ה ממקום אחר לשני וא"כ יאמר שני כיון שאיני חייב למלוה רק לשותף הראשון הנני מחזיקו במה שחייב לי משא"כ לרמב"ם ה"ל הוא גם כן לוה וצריך לשלם למלוה ע"ש. ובזה מיושב דלא קשה כלל מהך דלקמן סימן צ"ג סי"ג ואין צריך לדוחק הסמ"ע כלל וכ"מ בש"ך ס"ק יו"ד ע"ש:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.