אורים ותומים, אורים · סימן ע״ז, ח׳

דאם לא נתברר וכו' עיין תומים מה שטרחתי ליישב דברי רמ"א שהוא לפי שיטת ר"י בי רב לחלק בדעת הרא"ש בין בירור להודאה אף ע"ג דקי"ל הודאת בע"ד כק' עדים דפי' נתברר שאז היה ידוע למלוה בעדים שהוא לצורך השותפות לאפוקי כשמודה אח"כ ומכ"ש שבא בבירור בעדים אח"כ לא מהני וכן משמע בב"י בלשון ר"י בי רב ע"ש וטעם הדבר דלא קאי על חלקו החצי לפרוע דזה פשיטא דמעולם חייב רק שיהיה ערב בעד כל החוב דלדעת הרמב"ם ומחבר דמשוה דינו כשנים שלוו דא"כ הוא ערב בעד כל החוב ובזה יש חילוק דאם ידע המלוה אז י"ל דמהימן לי' ונשתעבד בערבות ואם לאו א"כ לא הימנוה ולא נעשה ערב דלא משתעבד והא דנקט דנתברר בעדים בשעת הלואה ולא הודאת בע"ד בשעת הלואה דזה פשיטא דהוי שנים שלוו להדיא. זהו מה שנ"ל בדברי רמ"א אבל לדינא הסכמתי עם רוב המחברים דלית הלכתא כר"י בי רב ורמ"א ולשיטה זו שהיא דעת הרא"ש מעולם לא נשתעבד שותף השני למלוה אפילו ידוע אז בעדים שמעות מגיע לצורך שותפות עד שיעידו עדים או שיודה שהיה בשליחותו מיהו מ"מ כתבתי דאף דהיה בשליחותו אם לא היה אז נודע למלוה בעת הלואה ס"ל דלא הוי ערב דהא לא הימנוה כנ"ל יע"ש: