אין שומעין לו והא דאמרינן לקמן סי' קס"ב וסימן קע"ו דיכול לדון עמו על חלקו אף על פי דליתא שותף במתא היינו לדון ולברר הדין אבל מ"מ אין מחויב ליתן עד שיבא שותף השני סמ"ע והש"ך השיג ודעתו אם ידוע כמה מגיע לשותף לחלקו החצי או רביע חייב ליתן לו בלי שיבא השני עמו רק אם אין מבורר חלקו כמה מגי' לו בזו אין ליתן עד שיבאו שניהם ועיין תומים דבררתי דלא כש"ך מכמה ראיות ומכל מקום העליתי דאם השותף הרחיק נדוד וא"כ יהיה זה מעוכב במעות רשות ביד ב"ד לחלק בלתי שותפו ולצות לזה שיתן לזה חלקו הראוי וע"ש בתומים כי כתבתי כי בלא"ה מחלוקת רבוותא הוא זה:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ז, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.