אורים ותומים, אורים · סימן ע״ז, כ״א

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

י"א שיכול לגבות וכו' כתב בלשון וי"א דיש לקמן סימן קל"ב קצת רבוותא דסבירא להו אפילו לא מחל וישנו שני ערבים גובה מזה מחצה ומזה מחצה. והא דלא דמי לשנים שלוו דהוו ג"כ ערבים ואם מחל לאחד מחל לכולם אם יכול לגבות מאחד הכל דשם תיכף פקע גוף החוב אבל כאן אף דמחל לערב גוף החוב אצל הלוה לא פקע וכיון דגוף החוב קאי אף זה השני שערב בשבילו לא נפקע חיובו וחייב לשלם הכל ואף דיש לומר אם כן למה לו שפטרו הא בלא"ה יכול לתבוע לערב השני וסברא זו כתב הרא"ש גבי שני לוים שהם קבלנים כבר כתב הש"ך וכן כתבתי בתומים סק"ח דבשביל הך קושי' לא נפטר הערב כשאין בלא"ה סברא לומר דמחילה היה לאמצע וגבי שני לוים בלא"ה סברא דהוא לאמצע וזהו הסברא משויה ליה רגלים לדבר:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.