לא ישלם וכו' הש"ך העלה כך דאם אין הגוי מעליל רק באמת שהסייף הוא יקר הערך והוא לא ידע שהיה שוה כ"כ בזו פטור לשלם יותר מסתם סייף דעלמא דהוא טוען נטירתא דסייף סתם קבלתי עלי ולא סייף יקר בדמים יקרים ומהרש"ל חולק וס"ל כשמסר לו סתם סייף לשמרו הוי ליה לאסוקי דעתי' אולי הוא בדמים יקרים ונר' דתליה לפי מנהג עולם שהיו חרבות שלהם אם דרך להיות קצת גרועים או חשובים פשיטא דהדין עם מהרש"ל דה"ל לאסוקי דעתי' אולי מחרבות החשובים החרב הלזה ולא דמי' כלל לאמר לו שמפקיד בידו כסא דכספא דמה ה"ל לחשוב יותר ממה שאמר לו ואף שהוא זהב לא קיבל שמירה יותר מכסף וכן כאן אם אמר לו שהוא חרב גרוע' אף שהוא חשוב לא קיבל רק שמירת גרוע אבל אם מנהג להיות חרבות גרועים רק זה יצא מהכלל ע"ז לא היה מקבל שמירה בדעתו ואינו משלם רק סתם חרב הנהוג וזה פשוט מבלי ספק ואי מזיקו בידים חייב לשלם כל דמי שויו של הסייף אבל אם הגוי העליל עליו וצריך לשלם יותר מכדי שויה בזו אף דהזיק בידים מכל מקום פטור וכ' חדושי גרשוני ה"מ שלא הודיע לו שהוא משכון של גוי אבל הודיעו והוא הזיקו בידים אף כל העלילה שבא ליהודי עי"כ חייב לשלם דהרביץ הארי בביתו במה שהזיק בידים וזה ברור ונכון:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.