אפשר וכו' דעת הש"ך הא דמסתפק היינו הואיל ותחילתו הלואה אף דנתן רשות אחר כך מכל מקום יש לומר אולי אין כל הנאה שלו אבל במפקיד לחבירו חפץ ואחר כך נתן לו רשות לשמש בו לכולי עלמא בלי ספק הוי שואל. ואני כתבתי בתומים לדעת המחבר להיפוך דכאן איירי דזה המלוה או הנפקד לא ביקש ממנו שיתן לו רשות לשמש בו דאם ביקש ממנו היינו שואל גמור רק הוא עצמו נתן רשות ולכך בפקדון דמי למפקיד מעות מותרין דגם כן מותר השימוש בו ומכל מקום כל זמן שלא נשתמש בו הוי ליה רק ש"ש וה"ה זה רק במלוה על המשכון דזולת זה בלא"ה הוי לדעת רשב"א ומחבר ש"ש משום פרוטה דר"י בזו יש לומר בנתן לו רשות הוי ליה שואל ועיין בתומים שהארכתי בביאור מה שיש לחלק בין זה לדמי אבידה דקימ"ל ישתמש בהן והוי שואל ולכך הוי ליה ספיקא לרשב"א וכן לש"ע ולכך כתב בלשון אפשר:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.