יותר וכתב הסמ"ע דאם ישראל הלוה ברבית לישראל על משכון של גוי כיון דישראל נעשה שלוחו של גוי דזולת זה אסור ליקח רבית ה"ל ש"ש וכן כתב הש"ך ואני כתבתי בתומים דלמאן דלא פוסק כשמואל רק כר' יוסף פשיטא דפטור אלא אפילו למאן דפוסק כשמואל אפילן כנגד חובו נראה להלכה דפטור וחייב לשלם ע"ש שהארכתי. ואם הלוה לישראל בעסקא וישראל נתן לו משכון העליתי גם כן בתומים דלא הוי שומר כלל דהוי שמירה בבעלים עיין שם באריכות אבל אם ראובן נתן לשמעון משכון שילוה ללוי בעסקא בזה הוי לכולי עלמא על משכון ש"ש או ראובן שלוה לשמעון על משכון ולוי נתן לו זוז כדי שילוה לשמעון הוי גם כן ש"ש על משכון של שמעון עיין תומים:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.