וכן הדין אם נפחת המשכון וכו' בזו לא שייך הך טעמא שכתבתי דהא א"צ לישבע שאינו ברשותו דהמשכון לפניך וצ"ל כמו שבאמת משמע בבעה"ת דהפחת קרוהו לא ביד שמעון כי אם ביד לוי ואין שמעון יודע ענין פחתו איך וכמה רק מפי לוי ואם כן יכול ראובן לטעון לא מהימן לי בשבועה וצריך שמעון לשלם בטענת ראובן ונכון הוא ויותר טוב לדחוק קצת בלשון מלומר כמ"ש סמ"ע הואיל וא"י לישבע שלא פשע חייב לשלם כל הפחת אף דיכול לישבע ע"ז. דאין לו שרש בדין כלל ועיין תומים:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, קי״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.