ואם רצו להפך עיין תומים דהפי' הנכון כמ"ש הט"ז דאין נשבע רק דמכרה לו וזה דמשכנה לו אבל אין שום אחד נשבע שחבירו חייב לו הואיל ואין משלם לו אין לו לישבע על כך ולכך אם רצו להפך שישבע בפי' שחבירו חייב לו ויתן לו אזי יכולין להפך ואם שניהם רוצים להפך ישבעו שניהם והיינו סתם כנ"ל זה ישבע שמכר וזה ישבע דמשכן אבל לא שאחד נשאר חייב לחבירו ועיין תומים דאם א' אמר לחבירו השבע יטול וכן השני אם נשבע אחד אין השני יכול לחזור וחייב לשלם אבל אם לא רצו עד שהטילו גורל ועלה אחד בגורל שישבע תחלה אין יכול לטעון על השני הלא פיך ענה כך אם אשבע תשלם דיכול לומר זהו אילו הייתה נשבע בלי גורל אבל עכשיו הדרני בי ואף אני תשבע והדין עמו:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, קי״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.