אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, י׳

ה"ז ש"ש משום פרוטה דר"י דעוסק במצוה פטור מהמצוה ובהאי רגע דהוי עוסק בהלואתו וליטול משכון אילו אתי עני לא הוי צריך למיהב ליה ה"ל שכר פרוטה וע"י אותו שכר ה"ל לעולם כ"ז שהמשכון אצלו ש"ש כ"כ הרשב"א וכתב הש"ך אפי' כבר פרעו ובתומים הארכתי דדעת הרא"ש אינו כן דאם פרעו ויכול ליטול משכונו כל עת שירצה וכן אפי' לא פרעו רק שיכול ליטול משכונו על זמן קטן לביתו ולהניח תמורתו עליו כת"י וכדומה ג"כ לא הוי ש"ש ולעומת זה אם הלוה לישראל מומר דאז לא שייך פרוטה דר"י דלאו מצוה עביד בהלואה רק שב בתשובה ועדיין המשכון בידו לדעת הרשב"א לא הוי ש"ש ולדעת הרא"ש הוי ש"ש. ע"ש מ"ש בזה באריכות וכתבתי דנוטי' דברי מחבר וטור ותוס' כדעת הרא"ש ע"ש וצ"ע: