דיין שיודע וכו' אין לו להצטרף עמו והא דמשמע דוקא ביודע בו שהוא רשע אבל מהסתם מותר ולעיל בסי' ג' סעיף ד' כתב ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי ישב משמע כל שלא מוחזק ליה כשר אין לישב עמו י"ל לעיל מיירי באדם מובהק בחכמה כמאמרו ואסור לאדם חכם וכו' אבל כאן מיירי בסתם דיין ומותר לישב אם לא בידוע לו שהוא אדם רשע ב"ח ועוד י"ל מתחלה לישב עמו אין לו לישב עד שיהיה ברור לו שהוא אדם כשר אבל אם ישב עמו בחשבו שהוא אדם נאמן ובעוסקו באותו דין נתבר' לו שהוא אינו בחזקת כשר מ"מ אין לו לפרוש ממנו אם לא שיודע בודאי שהוא רשע אז אפילו באמצע הדין צריך להפריד ולפרוש ממנו ולכ"ק אין לו להצטרף עמו ולא קאמר לישב עמו דמורה דכבר ישב ומ"מ אין לו לגמור הדין עמו בהצטרפות:
אורים ותומים, אורים · סימן ז׳, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.