ולכן ש"מ שצוה וכו' משום דדברי ש"מ הם ככתובים וכמסורים ואפי' בינו לבינו מהני וא"צ עדות אלא לשקרא והם בחזקת דאינם משקרין וכתב הרמ"א ולכן משמע לדיעה קמייתא לא מהני אזיל לשיטתו דהוסיף בדיעה קמייתא או שטרי מחילות דלאו מהני ואם כן ה"ה צוואה אכן מחבר שהשמיט לעיל שטרי מחילות דס"ל אף לדעה קמייתא בכה"ג דמהני בינו לבינו לכ"ע נאמנים לשיטתו אף דיעה קמייתא מודה שצווא' ש"מ מהני בערכאות ולכן אף שסתם פה כדיעה קמייתא בסי' שנ"ו סל"ב פסק להדיא בלי מחלוקת דצוואה בערכאות דמהני דאזיל לשיטתו אבל לדעת הרמ"א נראה דבמחלוקת שנוי:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ח, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.