שנמצא שחייב עצמו בממון וכו' נראה דזה הוא לשון הרמב"ם ולשיטתו ל"ק הא הוי ליה אסמכתא דחשב דיפרע קודם שנת שמיטה הא אלו ידע דלא יפרע קודם שמטה לא היה מתחייב עצמו כלל והרי זה אסמכתא גמורה כמו אם לא אוביר ישלם אלפא זוזי דהא גם זה אינו מחויב דהא אמר ע"מ וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וליכא אסמכתא לדעת הרמב"ם במעכשיו. אבל להחולקין לקמן סי' ר"ז אם כן הוי ליה אסמכתא וצ"ל לשיטתם דהכי פירושו דהוי כמתנה אם יבוא שביעית ולא תפרעני יהיה הזוזי למפרע פקדון גבך ולית ביה השמטה וע"ת כך נמסרו ודוק:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ז, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.