ואם יש ראיה שמכר וכו' והוא הדין אם אין לו ראיה רק הוא לוי מודה שמכרו רק הש"ך דעתו לחלק דאם יש לו ראיה צריך לשלם כל דמי החוב ואם לאו אין צריך לשלם רק כדי מה שקיבל בעבורו ומיני' במתנה א"צ לשלם כלל. ועיין תומים דכתבתי דליתא להך דינא וצדדתי לומר דאם אין עדים אף דאין רוצה לישבע אינו חייב כלום דאין כאן דיני דגרמי רק מניעת טובה בעלמא כמו כובש עדותו אלא שהעליתי מכל מקום לדינא אין הבדל ולעולם חד דינא אית ליה הן בראיה שמכר או שהוא בעצמו מודה והודאת בע"ד כמאה עדים:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ו, ל״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.