של מלוה ולוה אחד ומטעם שכתבתי ונראה מלשון רמ"ה ורמ"א אפי' אין שלשה השטרות בזמן אחד ואם כן ליכא למימר דהלוה יודע בהן שמסרן לו כאחד דהא איו זמן שטרות כאחד מכל מקום חיישינן דילמא אף שזמן של שטר אחד מוקדם מחבירו מכל מקום לא מסרם לו הלוה רק כאחד וצ"ל הא בשטרי דלאו אקנייתי אין כותבין שטר ללוה עד שיהיו העדים בעצמם מוסרים לו למלוה השטר בו ביום דהואיל דנפל איתרע ודילמא דאקרי וכתב ומסרו ללוה והוא מסרן אחר כך למלוה כאחד וזהו דוחק דכי אמרינן הואיל ונפל איתרע היינו קודם שלוה בו כלל מהמלוה דאין נזהר בשמירתו כמו שכתבו התוס' אבל כשלוה בו אין נפילה זו ראיה לומר שעדים עשו שלא כהוגן דהא מכל מקום לוה בו והיה לו להזהר בשמירתו ולכן נראה דהם ס"ל עבחז"ל די"ל דמסרו שטר ביד לוה אבל לדידן דלא קימ"ל כן באמת בשטרא דלית בהו קנין ואין זמן שטרות שוים ולוה נותן סימן בכריכה מחזירין ליה דלא שייך חששא הנ"ל:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ה, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.