אורים ותומים, אורים · סימן ס״ה, כ״ח

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ואין צריך שיאמר היאך היו כרוכים כי מנין לחוד הוי סימן והא דבעי כרוכים דאם לא כן הוי יאוש דחושב מי יימר דנפלו בהדדי ואם כן לית ליה סימן ועיין תומים מה שכתבתי אי יאוש מהני לגבי חוב שהוא ביד הלוה ואף הלוה אין צריך לפרוע או דוקא בגוף הנייר שהוא ביד המוצא אבל גוף החוב לא פקע והעליתי הלוה ודאי דצריך לשלם מבני חורין רק לגבות ממשעבדי נראה דפקע שעבודו ואם מנין הוי סימן צריך להיות שלשה שטרות דהיינו אם מכריז שטרי מצאתי אם כן לא הוי תרי סי' דסתם שטרי תרי אבל אם מכריז סתם אבידה מצאתי והוא אומר תרי שטרות אפשר דגם זה הוי סימן רק מתחלה לא תיקנו חכמים להכריז כך כדי לברר הדבר ביותר שיוכל בעל האבידה לחפש בעיסקא יותר מה נחסר לו ועיין ריטב"א ב"מ:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.