שהעדים טעו רצה לומר שלא צוה להם הלוה לכתוב ולמסור השטר כי הם טעו וכתבו מעצמן ומסרוהו ליד מלוה ולכך פסול דס"ל דכל שטר שאין הלוה אומר כתבו לית ליה דין שטר והוי כמעידים סתם עדות מתוך הכתב וה"ל מפיהם משא"כ בשטר או שהוא גזירת הכתוב דיהיה כשר או תקנת חכמים מפני ת"ה עיין לעיל סי' כ"ח וסי' ל"ט מ"ש בזה באריכ':
אורים ותומים, אורים · סימן ס״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.