ודוקא בבא מחמת אותו פלוני וכו' עיין תומים מ"ש בשם הסמ"ע דפי' דלא סגי במסירה לחוד רק צריך הרשאה או כמו"ס והיינו אם אינו מברר שקנאו מן המלוה אבל אם מברר קנינו סגי ג"כ במסירה לחוד וכמו כן אם כתב בין מחמתו ובין שלא מחמתו די במסירה לחוד ואני כתבתי דנראה דכיון דנקנים במסירה אין צריך להביא ראיה על קנינו כלל רק הפי' כך דצריך לומר דקנאו מן פלוני הנזכר בשטר אבל אם אמר ראובן הנזכר בשטר לא הלוה לך ובאת אלי והלויתיך על השטר לא מהני והרי זה כמלוה ע"פ דעיקר שעבוד שטר על ראובן דאתי מחמתו אבל אם נאמר בין מחמתו ובין שלא מחמתו יכול לומר אני הלויתיך כי השטר חל שעבודו לכל אדם שילוה ע"ש ואם היה השטר ביד השני וקיבל מקצת פרעון ואח"כ בא המלוה הראשון עם השטר הפסיד מה שנפרע השני כ"כ בתשובת מבי"ט:
אורים ותומים, אורים · סימן נ׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.