אין דנין כו' הסמ"ע כתב דיליף לי' דכתיב ביום הנחילו את בניו וכתיב ושפטו העם בכל עת חד לתחלת דין וחד לגמר דין. אבל הרמב"ם יליף לי' מן הקישא דריב וכל נגע והארכתי בתומים לישבו עפ"י סוגית הגמ'. ואם נתרצו הצדדים לדונם בלילה יכול לדון דלו יהיה כקבלו עליהם קרוב או פסול מהר"ם בתשובה: וכתב הסמ"ע דמזה נתפשט המנהג להקל לדון בלילה דמאח' שבאין כששולחין אחריהם ה"ל כקבלוהו. ועוד צידד הסמ"ע הואיל ומדליקין נרות הוי כיממא וכבר השיגו הש"ך ועיין בתומים דאין לזה שרש אף דמצאתי לו סעד במקצת ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ה׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.