והיכי דסמיך כו' פי' הסמ"ע דלא נודע או סמכו על אשה וקרוב או הכירו מעצמן לת"ח מהימן לי' דלא הכיר מעצמו דלא אורחא בכך ולכך יכול לומר שהם טעו וכיחשו לו אבל שארי אינשי אמרינן דלא סמכו על קרוב ואשה כי אם מעצמן הכירו דדרכם לדקדק ועיין תומים שכתבתי דלא נר' כן דמהכ"ת לא יהיו נאמנים לומר כן רק העליתי לדעת נ"י אף דהיו סומכים על אשה וקרוב מכל מקום אינם יכולין לומר דכחשו לו דמירתת ע"ש ולדעת רשב"ם אף אלו נאמנים רק אי כחשו להנך ואמרו דשיקרו בם ואחר כך חזרו להודות להם ת"ח יכול לחזור ולהודות אבל שארי גברא לא וכיון דאמרו דהם כיחשו ולא זהו הבע"ד שוב אינו יכולים לומר דטעו:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ט, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.