אורים ותומים, אורים · סימן מ״ח, ב׳

שכיון שנמחול כו' דעת הסמ"ע דאף דנמחל שעבודו מכל מקום גבי מבני חורין ואין הלוה יכול לטעון פרעתי ודעת הש"ך וט"ז דהוה חספא בעלמא בכל דבר ואני הארכתי בתומים והעליתי דלענין זה הוה שטר אם הלוה כופר ואמר לא חזרתי והלויתי בו והמלוה טוען הלויתיך שנית ויש לו מגו דלא פרעתני כלל דנאמן המלוה ולא אמרינן דהוא מגו להוציא דהך שטרא חספא בעלמא אבל בטוען הלוה פרעתי נאמן כמו בכת"י אך כל זה בלוה ופרע וחזר ולוה הכל בו ביום אבל אם חזר ולוה ביום שלאחריו יש לספק אם לא נפסל לגמרי והוי ספיקא דדינא ואם היה שטר מאוחר ופרע ולוה קודם שהגיע זמנו הכתוב בשטר או שכתוב בו שנה סתם ד"מ שנת תק"ח ופרע ולוה תוך שנה ג"כ דינו כפרע ולוה בו ביום עיין תומים והעלו הסמ"ע והש"ך דבכת"י דפרט חוזר ולוה בו ונראה דה"ה לשטר שאין בו אחריות נכסים כלל דחד דינא כמו כת"י ועיין מ"ש תומים בארוכה וכתב הש"ך דמיירי דלא מסר לו הכת"י מתחלה בעדים דאל"כ למ"ד ע"מ כרתי ה"ל שטר גמור ושייך בזה נמחל שעבודו כמו בשארי שטרי וכתב הסמ"ע דביום שלאחריו אפילו כתב יד יש בו חשש מוקדם דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר וכתב הש"ך היינו במקום דליכא למיחש לקנוניא דכתב היום לכת"י והקדימו וכבר הארכתי בזה לעיל סימן מ"ג ע"ש ומש"ל סי' ס"ה אי"ה ומ"ש עוד הסמ"ע והש"ך וט"ז בענין כתיבת ממרנות הנהוגים בפולין אין כאן מקומו ועיין מש"ל בסימן ס"ט כי שם מקומו אמיתי: