וכתוב בו נאמנות היינו בהך דטוען פרוע בזו אלו היה המלוה מכחיש דאינו פרוע היה צריך לישבע אילו היה טוען הלוה השבע לי וכל כמה דלא נשבע לא מצי גבה אם כן השתא דמודה שפרוע הוא א"י לגבות דאילו לא הודה היה הלוה טוען בלי ספק השבע לי אבל בטוען אמנה א"צ נאמנות דבלא"ה אינו יכול להטיל שבועה עליו כמבואר בסי' פ"ב ע"ש ואם כן אפילו בלי נאמנות אינו נאמן ועיין תומים אם לא במקום דיש לו מגו דפרעון אז אף אמנה נאמן במגו דהיה אמר פרוע הוא ועיין בכללי מגו:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.