וילמוד תחתון מעליון כי כלל הוא אות אחד דרך הסופרים להשמיט בכתיבתן או להמחיק בכתיבה אות אחת ולכך למדין זה מזה אות אחת אבל בשני אותיות אם הוא בהשמטה ינתן לתחתון וכן אם כתוב למעלה שם הלוה חנני ולמטה חן גובה מחן וכן להיפך דהוא עיקר השטר אבל בנמחק כיון שנמחק יותר מאות אחת שאין דרך למחוק אם נמחק עליון ינתן לתחתון ואם נמחק תחתון הואיל ולא ידענא אם הוא חזרה או מחק לפסול השטר כל השטר פסול מספק. ולכך אם תפס התחתון א"מ מידו אבל מעליון מוציאין. ועיין תומים דהעליתי דאפילו השטר ביד עליון או התחתון א"י להוציא ממון רק השטר א"י להוציא מידו כיון שהוא מוחזק בו ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ב, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.