והיתומים יכולים לומר פרענו הק' הסמ"ע הא לקמן סי' רנ"ה סעיף ו' פסק המחבר כהרא"ש דא"נ פרעתי נגד הצוואה ותי' דאם צוה ליתן מתנה נאמנים דפרעו אבל שם איירי במצוה דחייב לפלוני מנה והצווא' בידו חייב לשלם וא"נ לומר פרענו. והט"ז תי' לחלק אם כותב דרך כלל לראובן כך לשמעון כך בזו נאמנים שפרעו אבל אם מצוה רק לאחד מיוחד בזו א"נ דה"ל ליקח הצווא' מידו ולקורעו אבל מ"מ אף שכתבו כן לישב דברי רמ"א מ"מ העלו כולם דהך דינא אם מצי לטעון נגד הצוואה פרעתי ספיקא דדינא כי נחלקו הרא"ש והרשב"א בזה:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״א, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.