אורים ותומים, אורים · סימן ד׳, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אבל אסור לעשות ע"י גוים נראה דאינו אלים ואיש זרוע אבל באלם דקיי"ל לעיל סי' ב' דחובטין אותו ע"י גוים וכיון דקיי"ל עביד אינש דינא לנפשיה כל מה דב"ד יכולין לעשות אף הוא יכול לעשות והרי רשאי לחובטו ע"י גוים. ובלא"ה הך דינא של בעל ת"ה אין לו שרש דהביא ראיה מהמרדכי בפ' הגוזל דכ' אף ע"פ דיש בו דין דכל דאלים גבר מ"מ אין לתופסו ע"י גוים ע"ש. והמעיין במרדכי יראה דלא כתב רק דמסרו לשר אלים וא"כ אף דיביא חבירו אח"כ עדים לא יהיה סיפוק ביד ב"ד להוציאו. אבל אם הגוי הוציאו ומסרו ליד ישראל דאם יביא חבירו עדים וראיה הרי ישראל יכול להחזירו מודה המרדכי דמותר ודברי תרומות הדשן צ"ע ולכן בכה"ג לכ"ע מותר
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.