אורים ותומים, אורים · סימן ד׳, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

או שאין צריך למשכנו כו' הקשה הסמ"ע בס"ק ג' למה כ' זה בלשון וי"א הא גמ' ערוכה היא בפ' המקבל דרשאי ליכנס לבית ערב וכדומה למשכנו וא"כ ה"ה ביש לו פקדון בידו או דחייב לו בלי הלואה. ודחק הסמ"ע דקאי על מ"ש המחבר דבעי דוקא שיכול לברר ודעת הי"א הללו אפי' א"י לברר הואיל ואינו רק תפיסה. ודבריו דחוקים דמקור דין זה מריב"ש בתשובה ושמה לא איירי כלל בהך גוונא דא"י לברר. ובאמת לק"מ דהא מהרי"ק חולק וכמ"ש בתומי' באריכות דס"ל על חפץ אחר א"י למיעבד דינא לנפשי' והא דיכול למשכן בשביל שכירות היינו ברשות ב"ד דלבית לוה אפי' ברשות ב"ד אסור לכנס. אבל בשביל שכירות או לבית ערב מותר ליכנס ולית בי' משום לא תבוא אל ביתו וכו' אבל שלא ברשות ב"ד למעבד דינ' לנפשיה אסור. רק ריב"ש חולק ולכן כתבו בלשון וי"א וכ"נ מדברי הט"ז ועיין תומים:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.