אין באותו הודאה ממש דכיון שהגיד וכו' סמ"ע ולא נאמר דנאמנים לגבי עצמן ויחזירו חלקם דהא אומרים אמת העידו ויש להם מגו דשתקו והא דנתן טעם דאין נאמנים להפסיד לחבירו זכותו משום דכיון שהגיד ולא מזה הטעם דאמרו אמת העדנו וה"ל מגו דבכל גווני מיירי אפילו עדיין לא גבו החוב ומשום מגו ה"ל מגו להוציא ולכך נתן טעם משום כיון שהגידו וכו' ולגבי עדים עצמן בחלקם פשיטא כל זמן שלא גבו דא"י לגבות אבל אם כבר גבו אין מוציאין מידם ולכך לא הזכיר הש"ע ותשובת חזה תנופה מענין החזרת חלקם דבר וזהו ראי' דלא כהיש"ש לעיל ס"ס ל"ב ועיין מ"ש שם:
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.