מניחין בהמתן לרעות בשדות אחרים כו' הנך איירי בשדות ולכך לא חילק בין רועה בהמה דקה לבהמה גסה דבשדה בכל ענין אסור אבל בבית דקה מ"מ אסור שדרכו לישמט ולילך לשדה משא"כ גסה וכ"כ הש"ע לקמן סימן ת"ש והא דלא כ"כ כאן דדקה אפילו בבית פסול משום דזה הפסול אינו אלא במקום שרוב שדות הן של ישראלי' כמו א"י ובבל בימים ההם וזה אין מצוי בינינו והא דפסק לקמן בסימן תכ"ה דרועי בהמה דקה לא מורידין ולא מעלין משמע אבל לא גסה י"ל דשם איירי בהמות של אחרים ולכך צריך דווקא דקה משא"כ כאן דלענין פסול צריך להיות דוקא בהמה של עצמו ובשל עצמו לא חלקו בין דקה לגסה וא"נ לענין לא מעלין דנוגע לפקוח נפש לא היו מחמירין עליו אם לא בשל דקה סמ"ע ומ"ש דלא שייך בזה"ז איסור בהמה דקה בבית יש"ל למה הביאו הרא"ש בפ' מרובה דאסור לגדל וכן בטור לקמן סימן ת"ש אם אינו מצוי בזה"ז וצריך לומר דמכל מקום אף דאינו מצוי בזה"ז הרבה שדות מישראל מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא ולכך החמיר לענין איסור אבל לענין פסול עדות אוקמינן בחזקתו חזקת כשרות:
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ד, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.