טבח כו' ברמב"ם כתב שוחט לעצמו ומוכר לאחרים וכתב הכ"מ דמשום דעבר על לאו דלפני עור לא תתן מכשול לא מפסל דאין בו מלקות דהוא לאו שבכללות רק הואיל ושוחט לעצמו ומוכר לאחרים חזקתו הוא אוכל מהבשר וא"כ מיפסל בשביל לאו אכילות אסורות ולפירושו צ"ל ודאי דאיצטרך הרמב"ם לומר שוחט לעצמו דאי שוחט לאחרים אין כאן חזקה שאוכל ממנו דהא אינו שלו אבל הא דכתב ומוכר לאחרים ולא סתם שוחט לעצמו צ"ל רבותא קמ"ל דאפילו מוכרו לאחרים ה"א דאולי אין אוכל ממנו רק מכשיל לאחרים דעובר על לפני עור לחוד ולא מיפסל קמ"ל דחזקה דאוכל או משום החזרה לכשרותו נקט מוכר לאחרים דתשובתו חמור כדלקמן אבל דעת הסמ"ע דלא מיירי דאוכל ממנו רק הואיל והם בהמות של עצמו ומוכר לאחרים הואיל ואי' בי' חמוד ממון דמרוויח בהו נפסל וא"ש וזהו סיוע למ"ש דבדבר חימוד ממון לא בעינן לאו שיש בו מלקות:
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ד, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.